רוב האנשים פותחים שנה בהחלטות. אנחנו פותחים אותה בעלייה. יומיים בערבה — מעלה גרופית, מעלה דקלים, נחל נקרות, לילה בחצבה ובבוקר מעלה זרון. המקום היחיד בתנ"ך שהובטח לו שישמח. 10 רכבים.
יש מקום אחד בתנ"ך שמקבל הבטחה מוזרה.
לא ירושלים. לא הגליל. לא העמקים הירוקים.
הערבה.
"יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת" (ישעיהו לה, א)
המקום הכי יבש, הכי ריק, הכי רחוק מכל דבר — הוא דווקא זה שישמח ויפרח.
ובאותו פרק ישעיהו מבטיח עוד משהו, שכל מי שנוהג בשטח יחייך כשהוא קורא:
"וְהָיָה שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ" (ישעיהו לה, ח)
במקום שבו אין דרך — תהיה דרך.
וזו בדיוק הסיבה שאנחנו פותחים את השנה שם.
כי רוב האנשים פותחים שנה חדשה בהחלטות. רשימה על המקרר, מנוי לחדר כושר, "השנה זה יהיה אחרת". ואחרי שבועיים הכל חוזר למקום.
אנחנו פותחים אותה אחרת. לא במקום שקל להתחיל בו — במקום הכי יבש שיש. עולים מעלה אחרי מעלה, ובודקים מה עוד יכול לפרוח.
ככה עוברים היומיים
🏜️ מעלה גרופית ומעלה דקלים
מעלות שעוד לא עשינו ביחד. עליות שמסבירות למה קוראים לזה נהיגת שטח ולא נסיעה.
🪨 נחל נקרות
ערוץ שנוחת מהמכתש אל הערבה, עם נופים שקשה להאמין שהם באותה מדינה של תל אביב.
🔥 לילה בחצבה
מדורה, ארוחת ערב על האש, ושמיים שבערבה בחורף הם מהצלולים בארץ.
🌅 בבוקר — מעלה זרון ומדרת פרס
מתחילים עם האור הראשון, ויוצאים מהשטח מספיק מוקדם כדי להגיע הביתה לפני שבת.
מי לוקח אתכם
אותו צוות שיוצא בלילה לחלץ אנשים שהוא לא מכיר, בחינם. ביום עם כל כך הרבה מעלות, זה בדיוק מי שאתם רוצים מאחוריכם.
לגבי המקומות, בכנות
10 רכבים, וחלק כבר תפוסים על ידי החבר'ה הקבועים שלנו. נשארים מעט.
שאלות על הרכב, על המסלול, או אם זה בשבילכם — בקבוצת הוואטסאפ שלנו, או ישירות לדור או לאבי.
ואם יש לכם חבר שכבר עשר שנים אומר "השנה אני מתחיל" — שלחו לו את הדף. אולי השנה זה באמת יתחיל.
עמותת ידיעת דרך ישראל
מי שמכיר את הארץ מכיר את עצמו
